המטרה של חינוך בגישת AV הנה ללמד ילדים לקויי שמיעה להקשיב ולדבר, באמצעות העקרונות הבאים:
- התמקדות בילד/ה בקרב המשפחה והקהילה שלו/ה
- אנשי מקצוע והורים פועלים כצוות אחד ללמד את הילד/ה יכולות שמיעתיות ומילוליות
- סיוע בהפקת המיטב מטכנולוגיות השמיעה המוצעות כיום (שתלים קוכלארים, מכשירי שמיעה)
- טיפוח הילד/ה לרכישת ביטחון עצמי, עצמאות, יצירתיות ויכולת פתרון בעיות
- מתן אפשרות לילדים לקויי שמיעה ללמוד במסגרת חינוך רגילה ולא בחינוך מיוחד
- הכנת הילד/ה לחיים, כשותפ/ה מלא/ה בחברה השומעת
גילוי ואבחון מוקדם של ליקויי שמיעה אצלֹ תינוקות, פעוטות וילדִים תוך התערבות אודִיולוגית אינטנסיבית.
- הגברה טכנולוגית מתאימה של השמיעה הקיימת, במטרה להפיק באופן מקסימלי לימודִ דִרך השמיעה.
- סביבה שמיעתית לימודית נוחה לרכישת שפה מדוברת, כולל טיפול פרטני של אחד על אחד.
- שילוב הקשבה לאישיות הכוללת של הילד, כדי שהקשבה תביא לאורח חיים.
- הערכה שוטפת ורצופה, כולל פרוגנוזה, לגבי התפתחות השמיעה, הדיבור, השפה והיכולת הקוגניטיבית.
- שילוב מקסימלי של ילדים לקויי שמיעה לזרם החינוך הרגיל, תוך ליווי שירותי תמיכה מתאימים.
- השתתפות פעילה של ההורים על מנת לשפר תקשורת בין הילד לבין בני משפחתו.
- ההורים הם הדגם העיקרי והחשוב אשר עוזר לילד ללמוד לשמוע את קולו, קולות הסובבים אותו, וקולות הסביבה.
- שילוב הדיבור, השפה, השמיעה והקוגניטיביות, בתגובה לצרכים הפסיכולוגיים, החברתיים והחינוכיים של הילד ומשפחתו.
קיימות כמה שיטות לטיפול בילדים לקויי שמיעה ולשיקומם. אין שיטה אחת יחידה שנועדה לענות על צורכיו של כל ילד לקוי שמיעה ומשפחתו. הגישה השמיעתית-מילולית (Auditory-Verbal) היא ברירה אחת. בעזרת אבחון מוקדם של ליקוי השמיעה; התאמה מוקדמת של מכשירי שמיעה; טיפול אבחוני מתמשך ויחסי שותפות בין המשפחה ואנשי המקצוע, הטיפול בגישה השמיעתית-מילולית, מאפשר להרבה ילדים לקויי שמיעה ללמוד להקשיב, לעבד שפה מדוברת ולדבר.
הגישה השמיעתית-מילולית מיישמת טכנולוגיה מתקדמת, שיטות ודרכי עבודה, על מנת לאפשר לילדים לקויי שמיעה ללמוד להקשיב ולהבין שפה מדוברת, כדי לתקשר דרך דיבור. הגישה השמיעתית-מילולית הנה אבחונית, כאשר כל פגישה היא חלק מתהליך רצוף, שבו מתבצעת בדיקה והערכה של התקדמות הילד והמשפחה. הילדים לומדים בעזרת שימוש בשמיעה המוגברת שלהם (מכשירי שמיעה), או בשתל השבלול, להקשיב לקולות שלהם ושל אחרים, לצלילי הסביבה שלהם, להבין תקשורת מדוברת ולפתח שיחה ברת משמעות. הגישה השמיעתית-מילולית מעודדת ומלווה התפתחות טבעית של שפה ודיבור. ההורים ואנשי המקצוע עוזרים לילד לשלב שמיעה, שפה, ודיבור ספונטני יחד עם אישיותו. דרך משחק ומעורבות פעילה במצבי יומיום, הקשבה מובילה לאורח חיים.
הפילוסופיה של הגישה השמיעתית-מילולית הנה מערכת הגיונית וביקורתית של עקרונות מנחים. עקרונות אלו מתארים את התנאים ההכרחיים אשר נדרשים, כדי לממש את הציפייה, שניתן ללמד ילדים צעירים לקויי שמיעה, לנצל אף כמות מעטה של שרידי שמיעה מוגברים. שימוש בשרידי שמיעה מוגברים מאפשר לילדים לקויי שמיעה ללמוד להקשיב, לעבד שפה מדוברת ולדבר.
מטרת הגישה השמיעתית-מילולית היא לאפשר לילדים לקויי שמיעה לגדול בסביבה לימודית וחינוכית רגילה, להתפתח לכדי אזרחים עצמאיים, משתתפים ותורמים לחברה. הפילוסופיה של הגישה השמיעתית-מילולית תומכת בזכות הבסיסית של ילדים מכל דרגות ליקויי השמיעה, לקבל את האפשרות לפיתוח יכולתם להקשיב ולהשתמש בשפה מדוברת בתוך המשפחה, הקהילה והחברה בה הם חברים.
למרבה המזל, הילדים לקויי השמיעה ברובם, אינם חירשים. אם הם מאובחנים מוקדם, הם יכולים להפיק תועלת וליהנות באופן משמעותי ממכשירי שמיעה או מטכנולוגיית שתל השבלול. שיתוף פעולה בין המומחים העוסקים באודיולוגיה, רפואה וחינוך, הנו הכרחי כדי להשיג טיפול אודיולוגי נאות בעבור הילד לקוי השמיעה ומשפחתו. גישת הצוות מערבת את רופא הילדים, רופא אף אוזן גרון (א.א.ג.), האודיולוג, קלינאי התקשורת, הפסיכולוג, העובד הסוציאלי, המרפא בעיסוק, הפיזיותרפיסט, סגל בית הספר וההורים או האפוטרופוסים של הילד. הצוות כולו תומך בזכות ההורים לקבל החלטות חינוכיות בשם ילדם ומשפחתם. טובת הילד ומשפחתו עומדת במרכז תכנית השיקום. מערכת יחסים חיובית בין ההורים לבין קלינאי התקשורת הנה בעלת חשיבות מרכזית, הואיל והם נפגשים באופן קבוע ואינטנסיבי.
להורים יש הזכות לבחור דרך חינוכית בעבור ילדם ובעבור משפחתם. ההורים הם הסוכנים העיקריים של הילד, והם:
- ימליצו וינהלו משא ומתן, כדי להשיג שירותים שיענו על הצרכים של ילדם ושל המשפחה.
- יתאמו בין השירותים הניתנים ויבחנו אותם, כדי להבטיח את התוצאות היעילות ביותר.
- יהיו מעורבים ויחשפו את ילדם לחוויות והתנסויות רבות, אשר יפתחו בפניו אפשרויות רבות.
- ישקלו ויפעלו באופן אובייקטיבי, תוך שמירה על כבודו של ילדם ועל זכויותיו.
קלינאי תקשורת שהוכשר בגישה השמיעתית-מילולית, הנו איש מקצוע מוסמך בעל הכשרה באודיולוגיה, הפרעות שפה ודיבור, או בחינוך של חירשים, ואשר בחר ביישום עקרונות הגישה השמיעתית-מילולית. בתכנית טיפול אופטימלית, שפועלת על פי עקרונות הגישה השמיעתית-מילולית, על קלינאי התקשורת וההורים לשים דגש על פעילויות מספר. יוצרים אצל הילד ניסיון שמיעתי, פועלים על פי תכנית מובנית ברכישת כישורים שמיעתיים, ומתאימים פעילויות משחק בעלות משמעות בעבור הילד, המאפשרות הכללה בדיבור, שפה, מחשבה, ומטרות תקשורתיות. כל ילד ומשפחתו הם ייחודיים. לכל אחד יש סגנון החיים והלימוד המיוחד שלו. התרפיסט השמיעתי-מילולי מתייחס לתחומי העניין של הילד ומשפחתו ומרכיב תכנית טיפולית יחידנית, המחקה התפתחות שפה טבעית של ילדים שומעים.
המרכיבים הבסיסיים של הטיפול מתאימים לכל פגישה טיפולית. והתרפיסט השמיעתי-מילולי מאמץ את מטרות התרפיה לפעילויות משחק, לפי סגנון הלימוד של הילד וצורכי הוריו. התפקיד של התרפיסט השמיעתי-מילולי הוא לתמוך, ללמד, להדגים, לאמן, לצפות, לקדם, להעריך, לייעץ, להדריך, ולהציע עזרה במקום שבו היא נחוצה. על התרפיסטים המטפלים בגישה השמיעתית-מילולית להיות חיוביים ולעורר מעורבות. עליהם להציע עזרה ולא להמתין עד שמבקשים אותה מהם; לתת להורה או לילד לקבל את ההחלטות, כולל הבחירה לסרב לעזרה; לקדם את עזרת המשפחה בשירותי תמיכה טבעיים ולא להחליפם בשירותים מקצועיים; לעודד תפקוד חיובי בעזרת העברת מסר של שיתוף פעולה ושותפות; לעודד את ההורים והילד לרכוש שיטות תקשורתיות יעילות; לעודד התנהגות של רכישת עצמאות; לעזור להורה או לילד לראות עצמו כאחראי לגרימת שינויים. כללית, ההצעות והעזרה של התרפיסט יתקבלו באהדה רבה יותר, כאשר הרווח והיתרונות שיתקבלו מהן, יעלו על המאמץ המושקע בהן. העזרה תתקבל כתורמת ומועילה, כאשר ההורה או הילד יחוו הצלחה מידית בפתרון בעיות או ירגישו שהיא עונה לצורכיהם.
בשלבים הראשוניים של הטיפול חשובה ההדרכה, כיצד ליצור סביבה שמיעתית ולימודית בעבור הילד. להלן הצעות אחדות:
- הגברת הסביבה האקוסטית בעזרת הימצאות בקרבה למכשיר השמיעה, ועידוד השמיעה דרך התמקדות בחפצים הנמצאים מול הילד וההורה. יש להקטין עד כמה שניתן רעשי רקע כגון רעשי מזגן, טלויזיה ורדיו.
- לעזור לילד להתייחס לקולות דיבור בעזרת שימוש במגוון הנגנות. להדגיש תחילה תדירויות נמוכות ובינוניות, שימוש במשפטים קצרים ופשוטים, וחזרה רבה על הצלילים, המילים, והמשפטים הקצרים.
- לתרגל את רכישת המודעות השמיעתית על פי תחומי העניין של הילד, גילו, והפעילויות המתאימות לו, תוך התחשבות בשמירה של המטרות השמיעתיות שהוצבו.
- לצפות בהתנהגות ההקשבה והשמיעה של הילד, כגון הפסקת פעילות, יצירת קשר עין לחפץ או אדם, חיקוי של צליל, או תגובה אחרת המעידה על שמיעה דרך שפת גוף.
- הבנת משמעות "גיל השמיעה" - גיל המתאר את הניסיון השמיעתי של הילד בעזרת מכשיר השמיעה או שתל השבלול.
- להדגים ולתרגל פעילויות משחק העוזרות ליצירת סביבה שמיעתית מהנה.
- לחזק את הציפייה, כי בעזרת כלים אלו הילד אכן ילמד לנצל את שרידי השמיעה שלו.
קיימת רשימה מומלצת של צלילים ראשונים – ה-Learning to Listen Sounds ; כל מילה ברשימה מלווה, בשלב הראשון, בצליל שלה. הצלילים השונים ברשימה הינם בעלי מידע אקוסטי נרחב ועשיר בניגודים, ולילדים קל יותר ללמוד לזהות ביניהם ולומר אותם, מאשר את המילים עצמן.
- השימוש ב"רמז היד" נעשה בדרגות שונות ברוב הטיפולים בגישה השמיעתית-מילולית.
- השימוש ב"רמז היד" נעשה כדי להדגיש גירוי וביצוע עיבוד השפה דרך הערוץ השמיעתי.
- השימוש ב"רמז היד" נעשה כדי לפתח משוב שמיעתי, אשר יאפשר לילד מערכת בקרה על הקול, שלו ושל אחרים הסובבים אותו.
- ב"רמז היד" יהיה כלול לפחות אחד מן המרכיבים הבאים:
- התרפיסט או המטפל של הילד מכסה את פיו לרגע קל, מזמן לזמן, בשלבים הראשונים של הטיפול, כאשר הילד מסתכל ישירות בפני המבוגר. בחלק עיקרי מהזמן, אין צורך להשתמש ב"רמז היד", הואיל והילד עסוק בפעילות אחרת ונמצא, שמיעתית, קרוב למבוגר.
- המבוגר מביא את ידו סמוך לפיו של הילד, באופן לא מאיים, כסימן בעבור הילד לבצע חיקוי ווקאלי, או שעתה הגיע תורו לומר דבר מה.
- המבוגר מדבר "דרך" בובה או משחק אחר אשר ממוקם לפני פיו.
- כאשר הילד שילב את השמיעה לתוך אישיותו ונעשה שמיעתי, כמעט ואין צורך ב"רמז היד". השימוש ב"רמז היד" יסמל בעבור הילד, כי עתה עליו להקשיב היטב.
- "רמז היד" הוא מדרגת תמיכה, העוזרת לילד להשתמש בחוש השמיעה.
- השימוש ב"רמז היד" נעשה באופן שמרני וחסכוני, כדי שהמידע האקוסטי של הדיבור יגיע באופן יעיל למיקרופון של מכשיר השמיעה או שתל השבלול. מומלץ לא להשתמש ב"רמז היד" בפעילויות שאינן תרפיה.
הלימוד היעיל ביותר מתרחש כאשר ההורה משתתף באופן פעיל בהתנסות השמיעתית-מילולית. על החוויה השמיעתית-מילולית להיות מהנה בעבור הילד ובעבור ההורה, ולא להיות מועברת בכוח. התהליך צריך להתרחש באופן טבעי, בעזרת התנסויות משמיעה, מלימוד, ומחיי היומיום. מחקרים עדכניים מלמדים שילדים לקויי שמיעה לומדים שפה בקלות רבה יותר, כאשר הם עסוקים באופן פעיל בפעילויות חינוכיות עם הוריהם או מטפליהם התומכים. בתכנית הטיפולית
- השמיעתית-מילולית ההורים גם צופים וגם משתתפים, כדי:
- להתאמן ולהדגים טכניקות לגירוי הדיבור, השפה, ופעילויות תקשורתיות בבית.
- לתכנן דרכים לשלב הקשבה, דיבור, שפה, ומחשבה בפעילויות יומיומיות.
- לפעול כשותפי תקשורת בתהליך התרפיה.
- לעזור להתאים פעילויות טיפוליות לתחומי העניין של הילד.
- לתרגל שיטות של הקניית הרגלים התנהגותיים הולמים.
- לפתח ביטחון עצמי בהוראה.
- להחליט מתוך ידע והשכלה.
ההערכה של כל ילד והתקדמותו הנה מרכיב רגיל והכרחי בתכנית השמיעתית-מילולית. על הורים ותרפיסטים להכיר את הרמה שבה הילד מתפקד בהווה, כדי לתכנן באופן יעיל דרכים להתקדמות. מבחנים פורמליים העושים שימוש במכשור סטנדרטי, נעשים רק לאחר שהילד מתפקד בביטחון, עם כמה מפריטי המבחן. ההתקדמות מתועדת על פי המבחנים שניתנים באופן מדורג, לפי רמת הקושי. רוב המבחנים מנורמלים על פי אוכלוסייה של ילדים שומעים.
טיפול בגישה השמיעתית-מילולית עשוי לתת יתרונות אדירים לאותם ילדים בעלי פוטנציאל שמיעתי, המספיק כדי ליהנות מעקרונות השיטה. מעקב בן 15 שנים אחר ילדים לקויי שמיעה בקנדה, שטופלו בגישה השמיעתית-מילולית, הראה שמעל ל90%- מן הילדים תקשרו באופן יעיל בעזרת שפה מדוברת. הילדים הללו היו, ברובם, עם ירידה שמיעתית חמורה ועמוקה. מחקר אשר נעשה על רמת הקריאה אצל ילדים לקויי שמיעה לימד גם הוא, שילדים אשר טופלו בגישה השמיעתית-מילולית, מצליחים לפתח מיומנויות קריאה גבוהות, אף יחסית לבני גילם השומעים.
ממצא זה חשוב, הואיל וידוע כי באופן כללי רמת הקריאה אצל ילדים ומבוגרים לקויי שמיעה, נמוכה לעומת בני גילם השומעים. לטיפול בגישה השמיעתית-מילולית ישנן, אפוא, השלכות רבות וחיוביות על התפתחותו הכללית של הילד.
בעשור האחרון, ההתקדמויות הטכנולוגיות הן במערכות ההגברה (מכשירי שמיעה) והן בשתל השבלול, הביאו לכך שלילדים לקויי שמיעה ישנן אפשרויות רבות ויעילות לנצל את שרידי השמיעה שלהם. מרחב הפעולה של הגישה השמיעתית-מילולית הוא היישום של אותן טכנולוגיות. עם התפתחות הטכנולוגיות, תגברנה אפשרויות הפעולה כדי לעזור ליותר ילדים לקויי שמיעה ללמוד לשמוע.